החלטה בתיק רע"א 2458-11-13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת הלית סילש) לפיה נדחתה בקשה לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה על הסף, זאת בשל התיישנותה ובשל טענה למיצוי העילה במסגרת התביעה המקורית שהוגשה על ידי המשיבה.

2.        רקע הבקשה הינו הליכים שונים המתנהלים בין הצדדים, ותמצית עניינם בטענות להפרת הסכמים שונים בין הצדדים, סעדים הצהרתיים שעניינם זכאות לרכישת מוצרי דלק מכל מקור אספקה, טענות להסדר כובל ולתנאים מקפחים בחוזה אחיד, טענות לאפליית מחירים ותנאים מסחריים תוך קביעת מחירים מופקעים, דיווחים כוזבים, תביעה לסילוק יד, וסעדים כספיים שונים. 

3.        בית המשפט קמא בהחלטה תמציתית, עניינית וממוקדת מצא, כי שאלת היות התביעה והתביעה שכנגד בעלות "נושא אחד", או השאלה אם הן נובעות מאותן נסיבות, כמו גם שאלת ההתיישנות, מחייבות בחינה עובדתית, שמקומה אינו במסגרת בקשה מקדמית. לעניין זה ציין בית המשפט את ההלכה הנוהגת, לפיה לא בנקל יורה על סילוק תביעה על הסף, ומקום בו קיים סיכוי ולו קטן, כי תתקבל תביעת תובע (ובכלל זה תביעה שכנגד), אין לסגור את דלתות בית המשפט בפניו.

4.        תמצית טיעוני המבקשים היא, כי רובה המכריע של התביעה שכנגד מתייחס לתקופה שמשנת 1997 ועד שנת 2005, אשר התיישנה, והסתמכותה של המשיבה על סעיף 4 לחוק ההתיישנות, המאפשר להגיש תביעה בגין עניינים שנושאן אחד או שנובעות מאותן נסיבות, שגויה, שכן אין המדובר בתביעות בעלות נושא אחד ואינן נובעות מאותן נסיבות. התביעה העיקרית ככל שנוגעת למשיבה, עוסקת באחריותה כצד להסדר כובל והתאמת פעילותה לפיו מכח מערכת הסכמית משולשת בין הצדדים לתיק, (פז - חגור - רניוס), ומאידך עוסקת התובענה שכנגד בדיווחים כוזבים שהעבירו המבקשים לחגור, לאור הנסיבות העובדתיות שבין המבקשים לחגור ובניגוד להסכם אחר (רניוס - חגור), שאינו חלק מ"מיקשת" ההסכמים המשולשת.

עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי השאלות האמורות מחייבות בחינה עובדתית, שכן התשתית העובדתית הנדרשת, קרי עילות התביעה, נושאיה וסיבותיה, מצויה בכתבי הטענות ונספחיהם, ונפרשה במלואה על ידי הצדדים בטיעוניהם.

בנסיבות אלה, המדובר במקרה מובהק בו דיון בטענת ההתיישנות כטענת סף, ימנע בזבוז משאבים ניכרים והותרת השאלה לפסק הדין הסופי, תצריך מהצדדים להדרש למערכת התחשבנות של 7 שנים "מלאות" (1997-2005), המתווספת על 7 השנים שטרם התיישנו (2005-2012). מדובר איפוא בנושא העשוי להשפיע באופן ניכר על אופן והיקף המשך הדיון בתיק, ועל כן יש לקבל את הבקשה.

5.        אחר עיון בבקשה ובנספחיה, וכן בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה.

6.        החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בעיקר כשנתונה הזכות לערעור על החלטת הבינים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. 

7.        אמנם קיים לכלל זה חריג (סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נמ] תשמ"ד - 1984), לפיו תתערב הערכאה הערעורית בהליך ביניים, לו יגרם נזק של ממש בהיוותרותה של ההחלטה על כנה, ולאחר מתן פסק הדין הסופי לא תוכל הערכאה הערעורית להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית ולהשפיע בדיעבד, ככל שיהא בכך צורך, על אותה מציאות שיצרה ההחלטה האמורה. חריג זה. בענייננו לא זו בלבד שאין הדבר כך, אלא שבית המשפט קמא אף ציין מפורשות בהחלטתו כי אין הוא נועל את הדלת לפני המבקשים לטענתם, ו" שמורות למבקשים טענותיהם לעניין התיישנותה של התביעה..." וכל שקבע הוא, כי " אין מקומן של טענות אלה, בבקשה לסילוק על הסף".

8.        בנסיבות אלה היוותרות ההחלטה על כנה אין בה כדי לגרום נזק או עיוות דין בלתי הפיך, מצבם של המבקשים לא ישונה בכך לרעה זולת הדרשותם להתנהלות דיונית מורכבת יותר, ובכל מקרה, ככל שלא תתקבל טענתם להתיישנות על ידי בית המשפט קמא, תוכל  תמיד לבוא זו לידי תיקון על ידי ערכאת הערעור, אם וכאשר יהיה צורך בדבר לאחר מתן פסק הדין.

9.        למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופו של עניין לא שוכנעתי כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, וכי אכן צודקים המבקשים כי ניתן לקבוע כבר בשלב זה שמדובר במערכת הסכמים נפרדת שעניינה בנושאים שונים ושאינם נובעים מאותן נסיבות.  אדגיש כי אין חלילה בהערה זו כדי להביע עמדה לגופו של עניין, אלא אך לומר, כי בהחלט יש מקום להחלטת בית המשפט לקביעת הכרעתו לאחר בחינת העובדות לאשורן. זאת ועוד, בבחינת "מאזן הנוחות" (בהשאלת המונח לענייננו), הרי שנראה לי, כי החלטה שתוצאתה נוגעת אך להפיכתו של ההליך מורכב יותר מבלי שחורצת את הדין בשלב מוקדם זה, אינה שקולה כנגד סילוקה של תביעה כבר עתה על הסף ואי מתן למשיבה יומה בבית המשפט, לו היתה מתקבלת הבקשה. על כן, גם בהיבט זה צדק בית המשפט בקביעתו.

10.    סוף דבר, לא מצאתי כי נפלה שגגה כלשהי מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבותי.

הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: